החלטה בתיק בש"א 10802/08

מבוא :

בפני בקשה לחיוב המשיבה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשים לפי תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות").

המשיבה מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה.

רקע וטענות הצדדים :

בתאריך 16.11.04 הגישה המשיבה את התובענה שבפנינו בגין הפרת זכויות יוצרים. בכתב התביעה נטען כי בתקופה הרלוונטית לתובענה זו, מחודש 08/2003 ועד חודש 08/2004, פורסמו בין היתר, בעיתון "גלובס", 59 מאמרים ללא ידיעתה ו/או הסכמתה של המשיבה, שהיא לטענתה, הבעלים של זכויות היוצרים במאמרים אלה, לאחר שזכויות אלו הועברו אליה מכח הסכמים עם מחברי המאמרים.

בדיון שנערך בפני בתאריך 22.05.08 נקבע התיק להוכחות וכן, במהלך הדיון ביקש ב"כ המבקשים לחייב את המשיבה במתן ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

ביום 28.05.08 באה בפני בקשה זו, בה עותרים המבקשים לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך העומד לכל הפחות על 15% מסכום התביעה שהוא 1,180,000 ש"ח, נכון ליום הגשת התובענה.

לטענת המבקשים, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה מאחר והמשיבה איננה תושבת ישראל אלא תאגיד הרשום ברוסיה ומשרדיו שוכנים במוסקבה ואין לה כל נציגות בישראל. על כן, קיים לטענתם חשש ודאי כי במידה ותדחה התביעה שבפנינו והמשיבה תחוייב בהוצאות המבקשים, לא ניתן יהיה לגבותן. חשש נוסף לאי יכולת הגבייה עולה בהקשר למצבה של המשיבה, מאחר שזו לטענת המבקשים, איננה עוד הבעלים של העיתון נשוא התובענה וכן, כי לא ידוע על כל עיסוק אחר של המשיבה.

נוסף על כך, טוענים המבקשים כי לצורך ההכרעה בבקשה מסוג דנן אין חובה להתחשב בסיכויי  התביעה להתקבל וכי על אף האמור, סיכויי הצלחת התביעה נמוכים.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה שבפנינו מאחר והמשיבה פטורה מערובה בשל תחולת אמנת האג והתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט-1968 (להלן - " התקנות לביצוע אמנת האג 1954") שכן, המשיבה הינה חברה שהתאגדה לפי דיני רוסיה שהיא צד לאמנת האג.

עוד לטענת המשיבה, הלכה היא כי אין להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד, כי סיכויי התביעה אינם קלושים וכי המבקשים לא העמידו תשתית עובדתית לקיומו של חשש לכך שאין ביכולתה של המשיבה לתשלום הוצאות.

נוסף על כך, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מאחר וזו הוגשה בשיהוי ניכר, שהרי התובענה הוגשה בשנת 2004 וההליכים המקדמיים, המהווים לטענתה, המועד הראוי להגשת בקשה מעין זו, תמו כעשרה חודשים טרם הגשת הבקשה.   

דיון והכרעה :

כללי :

עניינה של תקנה 519 (א) לתקנות עוסק במתן ערובה על ידי התובע באשר לתשלום הוצאותיו של  הנתבע:

519. (א) "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

ההלכה לעניין זה היא כי בערכאה הדיונית תנתן הוראה להפקדת ערבון להבטחת הוצאותיו של הנתבע, במקרים חריגים בלבד (ראו רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145 (1999)), זאת שלא להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות וכדי שלא להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים.

מאידך, הרציונאל להפעלת התקנה נוגע במניעת תביעות סרק וכדי להבטיח כי ישולמו הוצאות לנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט כי סיכויי הצלחת התביעה נמוכים.

בפועל, ישתמש בית המשפט בסמכות זו בעיקר כאשר המדובר בתובע שהוא תושב חוץ, כאמור בספרו של כב' הנשיא השופט אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 705 (מהדורה 9, 2007):